הורים עשויים לשים לב פחות לרגשות שלהם עצמם. ידוע ממחקרים רבים ומבוססים כי לרגשות ההוריים יש השפעה גדולה על ילדים בכלל, ופעמים רבות ילדים אוטיסטים יהיו רגישים במיוחד לרגשותיהם של הוריהם. לעתים זה עשוי להיראות כמו פרדוקס, מכיוון שישנה סברה, מוטעית, כי ילדים אוטיסטים אינם קשובים לרגשות.
יש הבדל בין הורה שלומד להיות מוכוון לילד, לתווך לו את העולם במצבים מסוימים ולסייע לו בהתמודדות עם קשיים, לבין הורה שהופך להיות מטפל. הורה שהופך להיות מטפל, מוצא את עצמו מתווך ללא הרף, מסביר כל דבר, פועל באופן אקטיבי כדי להרחיב משחק, ידע, שפה בכל רגע. במצבים כאלה, ההורה מאבד את חוויות היומיום, את היותו הורה.
ילדים מגיל צעיר נחשפים לעולם ולמצבי חיים שונים, איתם הם לומדים להתמודד. אחת ההתמודדויות המשמעותיות והמאתגרות עבור ילדים צעירים היא הפרידה. יש סוגי פרידה רבים ושונים, כשבתחילת חייו של התינוק הוא לומד בהדרגה להכיר ולזהות את האנשים המוכרים והקבועים שלצדו. בחודשים הראשונים לחיים רוב התינוקות יביעו התייחסות חיובית מלווה בהבעת עניין כלפי מבוגרים, גם כשהם מוכרים וגם כשהם לא מוכרים.
חשוב מאוד להבין כי ההלם הינו תגובה טבעית מאוד למצב של קבלת בשורה לא נעימה, שגם אם היא צפויה במידה מסוימת - עדיין קבלתה באופן מוחלט מעורר הפתעה, תחושת פתאומיות וקושי לקבלה. תגובת ההלם אינה רק טבעית, היא תגובה חשובה ואדפטיבית - כלומר יש לה ערך נפשי חיובי. תגובת ההלם היא דרכה של הנפש "לרפד" וכן להרוויח זמן כדי לקבל את המצב החדש באופן הדרגתי.
בהמשך לשלב ההלם, הורים שמקבלים אבחנה של אוטיזם עבור ילדם נכנסים לתוך תהליך שאין לו מסגרת זמנים ברורה, ויכול להשתנות בין הורה להורה. תפקידו של התהליך, כאמור, למנוע מהנפש להיות מוצפת בבת אחת מרגשות ומחשבות עוצמתיות ולהוביל לקריסה מתוך עומס יתר וחוסר מוכנות.
שלב זה הוא חשוב כי הוא מאפשר להורים להתחיל להבין שמשהו בדרך של ילדם ומשהו בדרכם ההורית והמשפחתית יהיה שונה, והצער מוביל גם לשלבים הבאים - של התארגנות מחדש, של חיפוש דרך, של התמודדות פנימית וחיצונית עם עצמי, עם המשפחה והסביבה.
חופשת הקיץ נמצאת בעיצומה, בשנה ששום דבר בה אינו רגיל. מלחמה, חטופים, הרוגים ופצועים, המון משפחות מפונות מבתיהם, איומי תקיפה וחוסר יציבות כללית. לצד כל זאת, הורים נדרשים להחזיק שגרת יומיום עבור ילדיהם גם בימים אלו. חשוב לשים לב שדווקא כעת, כשכולנו עשויים להיות עייפים ומחוסרי אנרגיה, יש חשיבות מוגברת להקפיד על בטיחות וזהירות הן בתוך הבית והן מחוצה לו.
גיל ההתבגרות הוא תקופה התפתחותית מרכזית של מעבר מהילדות לבגרות בו חלים שינויים רבים בתחום הקוגניטיבי, הרגשי, והגופני. אחד התהליכים העיקריים שמתרחש בשנים אלו הוא תהליך של גיבוש הזהות העצמית והנפרדת מההורים אשר מושפע מהסביבה הפיזית, הרגשית והחברתית. בתהליך זה, המתבגרים מתנסים בסוגים שונים של קשרים, מתרגלים מיומנויות חברתיות שונות ולומדים לפתח קרבה ואינטימיות. כמו כן, הם עשויים להיות רגישים מאוד לדחייה ולעשות מאמצים גדולים כדי להיות חלק מהקבוצה החברתית ולהרגיש שייכות אליה.
כשהורים, אחים ובני משפחה חושבים על זמן משותף עם הילד/ה או האח/ות המאובחן/ת עם אוטיזם, לעתים קרובות עצם המחשבה על כך מעוררת מגוון של רגשות שונים, שיכולים להיות מנוגדים ואף עוצמתיים. האם אתם/ן חשים/ות שיש לכם זמן איכות משותף, המלווה ברגשות נעימים, בהנאה ואפשרות להיות יחד, או שעצם ההגדרה של זמן איכות משותף מעורר בכם/ן רתיעה או תחושה שזה לא מתאים עבורכם?
מאז 7 באוקטובר החברה הישראלית מוצאת את עצמה עומדת מול אתגרים דרמטיים בכל תחום אפשרי, לא רק בתחום הביטחוני אלא גם במציאות חיי היומיום של העורף. אלפים רבים של משפחות מהצפון מהדרום עדיין מפונות מבתיהן ונאלצות לנדוד בין מקומות שונים, שלא רק שאינם ביתם, אלא שלעתים קרובות הם גם מרוחקים ממקום מגוריהם.
