ילדים מגיל צעיר נחשפים לעולם ולמצבי חיים שונים, איתם הם לומדים להתמודד. אחת ההתמודדויות המשמעותיות והמאתגרות עבור ילדים צעירים היא הפרידה. יש סוגי פרידה רבים ושונים, כשבתחילת חייו של התינוק הוא לומד בהדרגה להכיר ולזהות את האנשים המוכרים והקבועים שלצדו. בחודשים הראשונים לחיים רוב התינוקות יביעו התייחסות חיובית מלווה בהבעת עניין כלפי מבוגרים, גם כשהם מוכרים וגם כשהם לא מוכרים.

בהדרגה, עם ההתפתחות, התינוק מתחיל לפתח ולהפגין העדפה כלפי הדמויות הקרובות המטפלות בו ולהגדיל את הקשר וההתקשרות עימן. תהליך זה מבשיל בסביבות גילאי 8-10 חודשים, ושם נראה גם התחלה של תגובות רתיעה וחשש מזרים ומדמויות לא מוכרות, תופעה הנקראת "חרדת זרים". חלק נוסף בשלב התפתחותי זה מתייחס ללמידה של התינוק שגם כשאינו רואה את ההורה או המבוגר, הוא לא נעלם אלא כרגע לא נמצא עימו אך יחזור. בשלב הזה הזיכרון של התינוק מתפתח והוא מפנים את קיומו של המבוגר המשמעותי בזיכרון הרגשי שלו. 

תינוקות ופעוטות רבים המאובחנים עם אוטיזם ייפגשו באתגר גדול יותר לפתח את ההבחנות הללו בין מבוגרים מוכרים ולא מוכרים, בשל התשתית הנוירולוגית והחיווט המוחי השונה. אצל חלק מהפעוטות האוטיסטים אנו נראה שחרדת זרים מופיעה בגיל מאוחר יותר, או לא מופיעה באופן ברור כלל. ההבנה הברורה כיום היא כי גם הילדים המאובחנים עם אוטיזם, ככל הילדים, חשים ומזהים את הוריהם, מפתחים אליהם קשר ומעוניינים בקרבתם. לעתים הורים מתארים תהייה בסוגיה זו, למשל כשהילד לא מראה תגובה מובחנת או ברורה כשההורה יוצא מהבית, או חוזר. הסיבה לכך קשורה לקשיי התקשורת של הילדים האוטיסטים, ולקושי שקיים אצל חלקם להביע את מה שהם חשים, או לשלוף את התגובה המותאמת בזמן המתאים. פקפוק בתחושת הקשר והצורך של הילד בהוריו עלול לעורר אצל ההורים תחושה קשה ומכאיבה, ולכן חשוב להדגיש כי היעדר תגובות או התייחסות מצד הילד ברגע נתון אין פירושה שאינו מזהה או קשור להוריו, אלא נעוץ בקשיי התקשורת.

יתרה מכך, לעתים ילדים המאובחנים עם אוטיזם יהיו רגישים במיוחד לפרידה מהוריהם ומהדמויות הקרובות להם, בשל קושי להפנים תחושה שהעולם הוא מקום יציב בעל רצף, התמשכות והתרחשויות החוזרות על עצמן. בשל תחושות המאפיינות חלק מהילדים, הם יכולים לחוות את העולם כמשתנה כל הזמן, ללא קביעות, ובכך יתקשו במעברים, ופרידות הן חלק ממעברים.

מבוגרים טועים לעתים לחשוב שבגלל הקושי של חלק מהילדים האוטיסטים, עדיף להיעלם להם בזמן שהם עסוקים וכך יהיה להם יותר קל. זוהי טעות, מכיוון שהדבר החשוב ביותר בקשר בין הילד למבוגר הוא האמון. כשהמבוגר נעלם לילד הוא משאיר אותו מבולבל, חרד, חסר אונים, ללא תמיכה ועם פגיעה משמעותית בתחושת הביטחון והאמון. על אף קושי של חלק מהילדים להפרד מההורה בבית או בכניסה למסגרת, זוהי התמודדות חשובה עבור הילד שמכינה אותו להמשך החיים, הרצופים במעברים ובפרידות. הכנו עבורכם מספר המלצות למצבים אלו:

• החלק הכי חשוב הוא היכולת של המבוגרים לשדר לילד שהכל בסדר. הרוגע של המבוגר מקרין על הילד, ולהיפך – כשהמבוגר חרד ודואג הילד יחוש בכך וזה רק יגדיל את מצוקתו.
• עשו לילד הכנה מראש. במידה ומדובר בחלק מסדר יום קבוע מספיק לעשות הכנה קצרה מראש של מספר דקות לפני הפרידה – מספיק לומר לילד פעם אחת. שימו לב לא להרבות מלל והסבר, זה רק יכול להוסיף לקושי. "עוד מעט אנחנו מגיעים לגן, תתן לאבא חיבוק ונשיקה ותיכנס לגן."
• אפשר להזכיר ולומר לילד מה מחכה לו במקום שאליו הולך כדי להקל ולעורר את הרצון והציפיה החיובית שלו – "כשתיכנס לגן תוכל להראות לשושנה הגננת את הציור שהכנו יחד אתמול" או "היום תהיה לכם בגן קבוצת חוויות שאתה כל כך אוהב".
• כדאי תמיד להפרד מהילד באופן חם ואוהב – במידה ואוהב מגע אז כדאי לתת חיבוק ונשיקה קצרים, במידה ולא אפשר לעשות רק סימן או תנועה של חיבוק ולומר מילות אהבה.
• כדאי להזכיר לילד מי ומתי יבואו לקחת אותו – אם זו הסעה או מישהו מהמשפחה שיבוא. 
• במידה ולא מדובר במשהו קבוע כדאי להגדיל את היקף ההכנה מראש- כדאי לומר גם מספר שעות/יום קודם מה עומד להתרחש. כדאי לתת הסבר קצר, ובעיקר לומר ולתת תיאור קונקרטי ככל האפשר של מה עומד להתרחש "מחר בבוקר אני אסיע אותך לסבתא, אתה תאכל אצלה קורנפלקס לארוחת בוקר, ואז תלך עם סבתא לגן. תוכל להראות לסבתא את הצמחים ששתלתם בערוגה בגן, כי סבתא עוד לא ראתה את זה".
• העיקרון המוביל הוא לתת לילד מידע מסוים שיכין אותו למתרחש ובכך להפחית את חוסר הוודאות.
• עיקרון נוסף הוא לתת לילד תחושת בחירה ושליטה על המצב – גם אם אין לו שליטה או בחירה בעצם הפרידה, הוא יכול לבחור האם לתת חיבוק או נשיקה, מה לומר, איך ייכנס לגן (בריצה או קפיצה) ועוד.
• לעתים הקושי הוא של המבוגר, ולא רק של הילד. הקפידו לעשות את הפרידה קצרה, ברורה וממוקדת- השתהות דווקא מקשה על המעבר. גם אם הילד מגיב בקושי או בכי, אל תגדילו את הרגע, תאמרו לו מילות עידוד – "גם אני אוהב אותך, גם אני אתגעגע אליך, אני סומך עליך שעוד מעט תתגבר ותרגיש יותר טוב. תוכל לבקש חיבוק מרחל הסייעת, ואולי תבחר עם איזה ילד תרצה לשחק היום בחצר?"

לסיכום זכרו – פרידה יכולה להיות לא קלה ולעורר רגשות של עצב, מצוקה, דאגה. רגשות אלה טבעיים, סמכו על הילד שיוכל להתמודד, דברו איתו בגובה העיניים, זכרו שזו התמודדות חשובה עבורו שמכינה אותו להמשך החיים, וקחו אחריות על הרגשות שלכם כדי לא להוסיף לקושי.