עם התקדמות תהליך התמודדות ההורים עם האבחנה של ילדם הם ממשיכים לעבור שלבים נוספים, כשבמודל המקורי התייחסו לשלבים הללו כמו טיפוס בסולם – יש צורך לטפס שלב ורק כשממצים אותו עד תומו ניתן לעבור ולעלות לשלב הבא. כיום עם פיתוח ושכלול של המודל ידוע כי השלבים אינם לינאריים כמו בסולם אלא יותר ספירליים, כשבעצם בכל תקופת חיים הורים חוזרים להתמודד עם תכנים מסוימים של השלבים השונים. החזרה לשלבים השונים אינה מעידה על משהו שלילי, להיפך, היא מסמלת תנועה והתפתחות בדרכם של ההורים.

לאחר שלב ההלם ושלב ההכחשה, ושוב ושוב בהמשך, מגיעים השלבים שבהם מגיעים הרגשות. כאן נפשם של ההורים בשלה לחוש את הרגשות השונים, שיכולים לעלות באופן עוצמתי. הרגש הראשון שיגיע יהיה לרוב הכעס, שיעלה מחשבות של "למה לי? למה לנו? למה זה מגיע לי? זה לא הוגן!". הכעס יכול להיות מופנה כלפי גורמים שונים – כלפי המאבחנים, הסביבה, ההורים, בני הזוג, החברה, ועוד. גם לכעס יש תפקיד לקדם את תהליך ההתמודדות של ההורים, וכן כעס הוא רגש מניע- וכך תפקידו להוביל את ההורים לברר, לחפש, לקבל החלטות ולייצר עבור ילדם תכנית מתאימה הן מבחינת מענים מקצועיים והן בתוך הבית והמשפחה.

אחרי הכעס, או לצידו, ניתן לחוש גם את הרגשות הקשים והעמוקים יותר – תחושות של צער, של אובדן, של אכזבה, של כאב. שלב זה הוא חשוב כי הוא מאפשר להורים להתחיל להבין שמשהו בדרך של ילדם ומשהו בדרכם ההורית והמשפחתית יהיה שונה, והצער מוביל גם לשלבים הבאים- של התארגנות מחדש, של חיפוש דרך, של התמודדות פנימית וחיצונית עם עצמי, עם המשפחה והסביבה. הורים מחליטים מה ולמי הם רוצים לספר, עוברים התמודדות עם הגדרה מחדש של ההורות שלהם, בודקים את מערכת האמונות והערכים שלהם מחדש.

לאחר כל השלבים האלה הורים יכולים להיות מוכנים לקבל את ההבנה שהחיים השתנו במידה מסוימת, ולא רק להביט על מה שאבד, אלא לפתח פניות ועניין כלפי העתיד. זה נקרא "שלב הקבלה", וגם השם של שלב זה מעורר לעתים אי הבנה או אי הסכמה. חשוב לציין שלא מדובר במקום סופי שאליו מגיעים הורים שפשוט קיבלו את האבחנה וזהו. החיים הם דינמיים, הילד גדל ועובר התמודדויות שונות וכך גם הוריו עוברים אתגרים שונים כך שישנה תנועה מתמדת ולכן גם חזרה מסוימת אל השלבים השונים. מתאים יותר להשתמש במילה "השלמה" – המעידה על כך שההורים מכירים במידה מסוימת בכך שהאבחנה של הילד אינה מצב זמני והיא כאן כדי להישאר, ולצד זה הם מחליטים איך להתייחס אליה, ובעיקר איך להמשיך את החיים. הורים מגלים שניתן להמשיך בהורות וחיי משפחה, לבנות מערכת חדשה של ציפיות ואפשרויות, להפתח לדרך חיים חדשה ולמצוא מחדש תקווה ומשמעות.