טיפולים- יש דבר כזה "יותר מדי"?

טיפולים – יש דבר כזה "יותר מדי"?

איך מטפלים בילד אוטיסט? מה זה חלון הזדמנויות באוטיזם?

מאת: יעל לויאל

הורים שילדם מקבל אבחנה של אוטיזם, מקבלים לצד האבחנה מידע והכוונה לגבי מענים טיפוליים. הניסיון המקצועי והידע המחקרי משתלבים זה בזה ומציגים תמיכה גורפת בכך שהתחלת התערבות טיפולית מוקדמת תורמת למיצוי הפוטנציאל ההתפתחותי של הילד. המושג המקצועי שמוכר בתחום הוא "חלון הזדמנויות", והוא מבוסס על מחקרים בתחום חקר המוח המציגים כי להתערבות מוקדמת יש השפעה נרחבת יותר על היכולות המוחיות והמסלולים העצביים התומכים בסופו של דבר בלמידה, מיומנויות ותפקוד.

לכן, הורים רבים נוהגים למהר ולמצוא דרכים שונות להעניק לילד טיפולים מקדמים, לרוב בתחומים הפרא רפואיים, ולעתים קרובות ממשיכים בכך לאורך שנים. ילדים שמשתלבים במסגרות החינוך המיוחד לרוב מקבלים טיפולים גם כחלק מהתכנית האישית שנבנית להם.

הטיפולים הפרא רפואיים חשובים בביסוס תשתית להבנה וקידום של תקשורת, מודעות עצמית, הבנה של האחר, קשרים חברתיים והבנה חברתית, מיומנויות העוסקות בהתארגנות וניהול משימות, ועוד. לצד חשיבות הטיפולים, כדאי לראות שהם מתקיימים באופן מאוזן ותומך בכל צרכיו של הילד. לעתים, מתוך רצונם של הורים לקדם את הילד לצד חששות מהעתיד, הורים עלולים ליצור תכנית עמוסה ומלחיצה.

הדבר הראשון שכדאי לחשוב עליו הוא כי ילד אוטיסט בכל גיל הוא גם בעל צרכים זהים לכל ילד ולכל אדם, ולכולנו יש קיבולת מסוימת שבה אנו מסוגלים לפעול, ללמוד, לשתף פעולה. לצד כל זה הצורך האנושי הוא להפוגה, למנוחה, לעיסוקי פנאי לבד, עם המשפחה ועם חברים. חשוב מאוד לכבד את צרכיו וזכאותו של הילד לפנאי ולמנוחה. 

פעוט במשחק טיפולי

חשוב גם לקחת בחשבון שכשמעמיסים על ילד ודורשים ממנו יותר מדי – זה עלול להוביל לפיתוח גישה שלילית מצדו כלפי הטיפולים, כלפי דרישה, הוא עלול להגיב בירידה בשיתוף פעולה, בעלייה בהתנגדות ובסירוב ובכלל בגישה שלילית יותר. אקלים של עומס ולחץ אינו מוביל לפתיחות, סקרנות ועניין – שהם אבני הבניין המשמעותיות בתהליכי למידה ורכישת אסטרטגיות התמודדות.

דבר נוסף וחשוב לא פחות – הטיפולים מבוססים לרוב על החשיבות בהקנייה של הרגלים ולמידה ועוסקים בקשיים, באי יכולת, בתחומי חסר והתקדמות איטית או נמוכה. כל אלה עלולים להעביר לילד מסר שמשהו או לא בסדר, שההורים והסביבה לא מרוצים ממנו, שמשהו בו לא בסדר. כיום מתחזקת יותר ויותר ההבנה וההכרה בחשיבות הגישה האפירמטיבית, אשר מדגישה לילד ולאדם שהוא בסדר כפי שהוא, שאין עניין לשנותו, שהסביבה מקבלת ומעריכה אותו כפי שהוא ואף רואה את יכולותיו ואת המיוחדות שלו. לצד הכרה זו, יש מקום במתן מענה מקדם לקשיים, שיפור יכולות וכל דבר שיתרום ליכולת להשתלב ולחיות בעולם בצורה מיטיבה תוך איכות חיים ויצרנות.

המושגים של "יותר מדי" לעומת "פחות מדי" או "בדיוק מספיק" הם כמובן יחסיים, ולא עובדים לפי נוסחה אחידה. הורים מכירים הכי טוב את ילדם, ויכולים להיעזר בתחושותיהם, בתצפיות על הילד, לצד התייעצות עם אנשי המקצוע לגבי ההיקף המתאים של מענים טיפוליים ומקדמים לילד בזמן נתון. במיוחד כשהילד לומד במסגרת בימים ארוכים, כולל נסיעות, כדאי להתחשב בכך ולא להעמיס. 

לסיכום, מספר נקודות שיסייעו לכם לבדוק ולחשוב:

  • מה מדרבן את ילדכם? מה מניע אותו לפעולה?
  • מה עוצר או חוסם אותו? מה גורם לו להימנע, להתנגד, או אף לעשות "דווקא"?
  • מהן השעות הטובות ביותר של ילדכם שבהן הוא יחסית פנוי ופתוח ללמידה?
  • מה משכי הזמן המיטביים עבורו ללמוד? אחרי כמה זמן הוא זקוק להפוגה?
  • מה עוזר לילדי להרגיש שהוא אהוב, מוערך ומצליח?
  • מה מוביל את ילדי לחוש תחושת יכולת והצלחה?
  • איך ומתי אני משלב עבור ילדי פעילויות ששמות במרכז זמן משפחה רגוע, זמן חברים, ואפילו זמן "בטלה" שאין בו דרישה, וכולנו זקוקים לו?


זכרו – לא "כל המוסיף הרי זה משובח". יש דבר כזה שנקרא יותר מדי או עודף של טיפולים. בדקו עם עצמכם מה עומד מאחורי הרצון שלכם להוסיף עוד טיפול. שאלו את עצמכם- מה הצורך כרגע של הילד? האם זה דרוש, האם יש משהו שבאמת חסר ולא מקבל מענה במקומות האחרים?

היו כנים עם עצמכם, ועם יד על הלב בדקו שמה שמניע אתכם אינו רק תחושות של אשמה, או הפחד מהחמצה. זה טבעי ונפלא שאתם רוצים לקדם את ילדכם, ושאתם מעוניינים שהוא ימצה את יכולותיו ואת הפוטנציאל ההתפתחותי שלו, זכרו שהוא אכן זקוק לדרבון מסוים, ולא פחות מזה שהוא ואתם זקוקים לזמן יחד, להפוגה, לחוויות חיוביות. ילדים ואנשים מפיקים לעתים יותר מתוך התרחשויות מהנות ותומכות, שמביאות עימן פתיחות וקבלה. 

 

פוסטים נוספים