בימים אלו, הרבה ממה שהכרנו ונשענו עליו השתנה, פג תוקף. הלם, בלבול, בהלה, קושי לעכל את מה שקורה, ודאגה עמוקה לגבי העתיד הקרוב והרחוק. במצב הנוכחי, שלא מוכר לנו, אין לנו דרך סדורה לנווט אל מול חוסר ודאות כה נרחב, כשאין ידיעה לגבי מה צפוי לנו.

המבוגרים מחזיקים בידיעות ומחשבות אלו, והילדים, במיוחד הצעירים שבהם, נשענים רבות על המבוגרים, הן כדי לחוש מה קורה, והן כדי להבין. המבוגרים הם העוגן של הילדים. זה נכון לגבי כלל הילדים, זה נכון כפליים עבור ילדים אוטיסטים. ילדים צעירים המאובחנים עם אוטיזם, מאותגרים לעתים קרובות ביכולתם להבין את העולם סביבם, להבין את עצמם, ולעתים קרובות הם מתקשים למצוא בעולם עקביות ולייצר חוויה פנימית של רצף.

כולנו זקוקים לתחושת רצף והמשכיות, ואלה נקטעים כעת בגסות, כשמדינתנו נמצאת בהשרדות, בדאגות קיומיות, והתפקוד של רובנו עובר למצב של טייס אוטומטי. במצב כזה כל הורה פועל ומשקיע משאבים כדי לקיים את משפחתו על הצד הטוב ביותר. כרגע המציאות האובייקטיבית מכילה חלקים מדאיגים המצריכים התייחסות ותפקוד חירומי ומיידי, וסוג כזה של תפקוד מביא עימו רמות מסוימות של לחץ, השונות בין רגע לרגע ובין אדם לאדם.

לחץ אינו תופעה שלילית בבסיסה, לחץ הוא זה שמאפשר לנו לגייס את כוחותינו הגופניים והמנטליים כדי להתמודד עם דרישות המציאות הלא נורמלית. השאלה מהן רמות הלחץ, והאם יש לנו יכולת לווסת את הלחץ בהתאם לדרישות המצב. ידוע כי לחץ מסוים דרוש לנו כדי לפעול, אך לחץ גבוה ומתמשך פוגע ומחליש אותנו. לכן חשוב לחבק את הלחץ מתוך הבנה שהוא מסייע לנו ומניע אותנו לפעולה, ולפעול מתוך ידע כדי שלא ישתלט עלינו באופן מלא. החדשות הטובות בנוגע ללחץ, הוא שהוא איננו גזירת גורל, ויש לנו יכולת להשפיע עליו.

במצב של מציאות מדאיגה ומאיימת, הורים רבים חשים שעליהם להרגיע את ילדיהם ולמנוע מהם את תחושות הדאגה. ואז נוהגים לומר לילדים שהכל בסדר ושהכל יהיה בסדר, ושאין להם ממה לדאוג. במצב הקיים- זה מסר לא מדויק, וילדיכם, צעירים ככל שיהיו, שנמצאים בבית כבר מספר ימים, חשים ויודעים שמשהו אינו בסדר כלל. גם אם אתם משתדלים שלא להשאיר טלויזיה פועלת ברקע על ערוץ חדשות (מאוד כדאי להימנע ולמנן), ומשתדלים לצמצם שיח על המצב – הילדים שם, הם קשובים ושומעים גם כשנדמה לכם שלא. לכן, חשוב כן לתווך ולהסביר לילדים את המתרחש, בהתאם לרמת ההבנה שלהם. הדגש צריך להיות על השינוי בשגרה ועל ההיבט האקטיבי של המצב – אנו נשארים כרגע בבית כדי שנוכל לשמור על עצמנו, כי כרגע יש לנו ריב מאוד חזק עם השכנים שלנו. יש לנו צבא חזק שישמור עלינו, וגם אנו נישאר יחד וכך נהיה חזקים יותר. במידה ואבא או בן משפחה אחר מגויס ואינו בבית – חשוב מאוד שהוא לא ייעלם לילד אלא גם כאן יש מקום להסביר. אבא הוא חייל והוא הלך לעזור לצבא כדי לשמור עלינו, אנו נתגעגע אליו ונחכה לו עד שיחזור. בינתיים, אנו יכולים לצייר לו ציור או להכין לו משהו אחר.

הגורם שיסייע באופן המשמעותי ביותר להורים ולילדים כעת הוא היכולת להיות פעילים בדברים קטנים ויומיומיים בתוך הכאן ועכשיו. העיסוק בעתיד מדאיג ומחבר לחוסר ודאות ולחוסר שליטה. אבל כעת- למרות האילוצים הרבים והשונים של שהייה בבית, שהיה במרחבים מוגנים- אפשר ליצור יחד ולעורר את הדמיון. אפשר לכתוב ולספר סיפור על סמך הציור. אפשר לבנות ציור בהמשכים עם כמה בני משפחה, ואז אפשר לשחק בפנטומימה ולשחק את הציור. זו רק דוגמא אחת להמחשה, ותוכלו להשתמש ביצירתיות שלכם ובהעדפות שלכם ושל ילדיכם כדי לפתח אפשרויות נוספות.