מהי החוויה הפנימית של ילדים אוטיסטים המפונים מביתם?

• תחושות של בהלה, בלבול, חוסר הבנה, סימני שאלה ואף חרדה מסוימת אל מול שינוי כפוי, פתאומי ולא צפוי: "אני לא מבין מה קורה מסביבי ומה זה אומר".
• חוויה של קטיעה ברצף החיים המוכר והידוע: "אם אני לא בסביבה הרגילה והמוכרת שלי, אם לקחו אותי מהבית שלי למקום שאני לא מכיר- מה עוד יכול להשתנות לי?"
• התרגלות כן, הסתגלות לאו דווקא: "כן התרגלתי למקום החדש הזה, אבל זה עדיין מוזר, ואני לא מרגיש בנוח, אני יודע שזה לא הבית שלי".
• אפשרות של הצפה על רקע חושי- מתוך סביבת חיים חדשה, שפעמים רבות לא מותאמת כלל לצרכים והרגישויות של ילדים אוטיסטים בסביבה שקטה שאינה מרובת גירויים. (במיוחד בסביבת חיים של מלונות, שרחוקה מאוד מסביבה ביתית ושיש מעט יכולת להשפיע על התאמת הסביבה). "כואב לי, לא נעים לי עם כל הרעשים האלה, עם כל האורות האלה, עם הרבה אנשים מסביב. שמישהו יפסיק את זה".
• אפשרות של הצפה על רקע רגשי- אובדן המקום האישי שנותן תחושה של ביטחון ומוגנות: "אני לא מרגיש כאן בנוח, אני לא מוצא את עצמי, איפה המקום שלי? איפה הפינה שבה אני אוכל להרגיש מוגן ולהירגע?"
• תחושות של אובדן- לעתים על רקע שינוי מי המבוגרים הנמצאים סביב הילד באופן יומיומי (למשל הורה שבמילואים), ולעתים על רקע של אובדן ממשי של בן משפחה שנפגע או נהרג סביב אירועי המלחמה: "איפה אבא? הוא נעלם לי, זה ממש מפחיד, אני לא יודע אם הוא יחזור. עכשיו אני אצמד לאמא, כי אולי גם היא תיעלם".
• תחושות של פחד וסכנה- אם היה לא בטוח, אז אולי זה יקרה שוב. קושי לחזור למצב רגיעה: "אני יודע שמשהו רע קרה, היו אזעקות והיינו צריכים לרוץ למרחב מוגן, מתי זה יקרה שוב? איך אני אדע שזה יקרה שוב? איך אני אדע שזה ייגמר ויהיה שוב בטוח?".
• תחושות של חוסר אמון וחוסר ביטחון במבוגרים- פקפוק ובלבול סביב יכולת ההורים והמבוגרים להגן על הילד: "ראיתי את אמא בוכה. היא ניסתה שאני לא אראה ואמרה שנכנס לה משהו לעין. ואבא לא הפסיק להסתובב בבית ודיבר לאמא בשפה שאני לא מבין, אבל אני מבין מצוין שגם אמא ואבא מפחדים ועצובים, אז איך אני יכול לסמוך עליהם?".
• עוצמה גבוהה של רגשות שמתקיפים את הילד מבפנים ומבחוץ- הן מתוך עולמו הפנימי סביב השינויים, והן סביב תגובות והתנהלות של המבוגרים, שהילד יכול לחוש שגם עליהם עובר משהו ושאינם כתמול שלשום: "אמא ואבא מתנהגים כמו שלא ראיתי וחוויתי אותם אף פעם. הם לא מסבירים לי אבל אני מרגיש שמשהו לא בסדר, שהם לא בסדר, ואני מרגיש הרבה דברים- אני כבר לא יודע מה אני מרגיש ומה הם מרגישים, וזה מבלבל אותי".

באיזה אופן ניתן לסייע ולתמוך?

חשוב לפעול על פי אותם עקרונות המומלצים גם במצבי שגרה בסיוע לילדים אוטיסטים סביב שינויים:

• העיקרון הראשון עוסק בתיווך- מתן אמירות ברורות לילד על מה קרה, ומה קורה כרגע, בהתאם לרמת ההבנה שלו- "עזבנו את הבית הישן שלנו ועברנו להתגורר במקום אחר. לקחנו איתו דברים מהבית הישן, ואנחנו גרים במקום חדש. אתה גם הולך לגן חדש, ואתה כבר מכיר את הגננת והילדים…" אולי עולה מחשבה שזה כבר נמשך הרבה זמן, ואין טעם כבר כי הילד כבר הבין והתרגל. פעמים רבות אין זה כך, וכדאי מאוד לשזור ולהזכיר את הסיפור הקצר שמייצר עבור הילד רצף והמשכיות במסלול חייו שנקטע.
• העיקרון השני עוסק בתיווך מסוג נוסף- מתן הסבר ופשר. במצבים שבהם עולה שיח בבית, או שהילד שואל, כדאי להסביר לילד במילים פשוטות וקצרות מה שניתן על המצב- לא בנוגע למצב המדיני, אלא ביחס למשמעות עבורו: "היינו צריכים לעבור למקום אחר כדי שנוכל להישאר ביחד ולהיות בטוחים, ואנחנו כאן ביחד". אם זה אכן המצב- ניתן גם לומר לילד שבזמן אחר נוכל לחזור לבית, או לבקר בו. אם לא בטוחים שזה יהיה אפשרי, אז עדיף לא לומר ולא להבטיח דברים שיש סבירות שלא יוכלו להתממש. שימו לב- גם אם הילד לא שואל- אם כי אין לו יכולת שפתית ואם כי לא נוהג לשאול- אין להסיק מכך שזה לא מעסיק אותו מבחינה פנימית. 
• העיקרון השלישי עוסק ביצירת גשר בין ההווה לבין העתיד הקרוב- כדאי לייצר גשר בין העבר לבין ההווה- "בבית הישן ישנת בחדר עם אחיך, וגם בבית שאנחנו גרים בו עכשיו  אתה ישן בחדר יחד עם אחיך/אבל עכשיו אתה ישן בחדר משלך… וגם כאן סידרנו לך פינת צעצועים שהבאנו מהבית הישן ואיתם אתה יכול לשחק… והבאנו לכאן את באני הארנב שיישן איתך כמו בבית הישן, וימשיך לישון איתך עד שתהיה גדול ולא תרצה יותר".
• העיקרון הרביעי עוסק בחיבור לעבר ומתן בחירה, כדי להחזיר תחושת שליטה מסוימת לילד על המצב- "אתה זוכר את הבית הישן? שם הצעצועים שלך היו מסודרים בצורה כזאת וכזאת… אולי תרצה שנסדר גם את הצעצועים שלך עכשיו כמו בחדר הישן? אולי נקנה שטיח כמו שהיה לך בבית? האם תרצה שטיח בצבע כחול או ירוק?" נרצה לתת לילד בחירות פשוטות (לא שאלות פתוחות לגמרי של מה הוא רוצה כי זה מציף ולא תמיד אפשרי, אלא הכוונה לבחירה בין שתי אפשרויות מוגדרות שהן אפשריות). 

עקרונות נוספים שניתן לעשות בהם שימוש עם ילדים מפונים מבתיהם:

• החשוב שבהם הוא ההבנה של המבוגרים שסביבם שגם אם עבר זמן רב לכאורה מאז אירועי 7 באוקטובר, התחושות והחוויות עדיין מלוות את כולנו, ומצריכות עדיין עיבוד. חשוב שהמבוגרים ייקחו בחשבון שעדיין יש מקום וצפי לתגובות והתנהגות אחרת שלא איפיינה את הילד בעבר. עדיין ניתן לראות התנהגויות רגרסיביות כמו חזרה לאחור בתהליכי גמילה, נטייה להצמד יותר לחפצים שונים, וכן להגברה של התנהגויות חזרתיות של סידור או סיבוב חפצים, התנהגויות של חיפוש גרייה, וכן התנהגויות של פחות שיתוף פעולה ויותר התפרצויות. כמובן שאין ברצוננו לעודד, אך חשוב להבין ולהציע לילד תחליף והסחת דעת.
• לא לחשוב שהילדים שכחו לא את ההתרחשויות ולא את הבית הקודם. כדאי מדי פעם לשוחח במשפחה על הבית הישן, מה זוכרים משם, למה הכי מתגעגעים. כדאי שכולם בבית ישתפו. ניתן לשתף את הילד גם באמצעי תקשורת שבהם הוא משתמש- כרטיסיות, סמלים, אייפד או כל המחשה אחרת. לילדים שמתקשים להבין ולהביע את עצמם- כדאי להראות תמונות של הבית הישן, ותמונות שלהם ושל המשפחה בבית, וכל דבר אחר שיכול לתת המחשה ויזואלית שיכולה לעזור. אפשר לצייר או ליצור את הבית הישן בציור, הדבקה או כל דרך יצירתית אחרת, ואפשר גם לצייר מה אנחנו מרגישים. כדאי לתת תוקף לרגשות שעולים, גם רגשות שליליים ולא לבטל (לא לומר- הבית הזה הרבה יותר טוב…) וכדאי שגם המבוגרים יביעו רגשות באופן מתון- "גם אנחנו מתגעגעים לבית הישן, היה לנו עצוב שהיינו צריכים לעזוב". ואז כדאי לחבר בחזרה להווה ולמצוא נקודות משמחות ומיטיבות במצב החדש, בבית החדש. "אנחנו זוכרים את הבית הישן ומתגעגעים אליו, ועכשיו הכי חשוב שאנו בטוחים יחד, יש לנו זכרונות (תמונות וצעצועים) מהבית הישן, ואנחנו זוכרים אותו. ובבית החדש יש לנו…זה לא קל לעבור למקום חדש, זה לא קל שצריך לעבור שינויים, העיקר שאנחנו יחד ועוזרים אחד לשני".
• במידה ויש בן משפחה שלא נמצא- במילואים, גר כרגע במקום אחר, חשוב לייצר במידת האפשר קשר מוחשי ויומיומי עימו. במידת האפשר, כדאי לקיים שיחה קצרה שתכלול וידאו עם בן המשפחה שלא נמצא, וכדאי מאוד שזה יהיה יומיומי. במידה וזה לא אפשרי, להזכיר לילד את בן המשפחה, לומר שהוא כרגע במקום אחר קצת רחוק ולכן הוא לא יכול לבוא לבקר, להזכיר שהוא הלך לשם כי הוא צריך לשמור עלינו או כל הסבר כללי אחר, שאנחנו מתגעגעים אליו ושהוא מתגעגע אלינו. אם אי אפשר לקיים איתו קשר אז כדאי בכל זאת לתת לילד אפשרות לעשות משהו ולא להיות חסר אונים- לצייר או להכין משהו עבורו שאפשר יהיה לשלוח לו או שיחכה לו כשיחזור. 

לסיכום, אנו ממליצים לשוחח עם ילדים בכל גיל ולייצר חיבור ורצף בין המציאות הקודמת למציאות הנוכחית בכל אמצעי שמתאים לגילו והבנתו של הילד, ותוך שימוש באמצעי תקשורת תומכים. גם הזמן שעבר מאז 7 באוקטובר לא העלים את הצורך לעבד ולהסתגל לשינויים ולמציאות החדשה, במיוחד עבור ילדים אוטיסטים שפונו מבתיהם.

ותודה לעו"ס נטע דישון שסייעה בהכנת הכתבה